יצרנו בבית לנו כל מיני מסורות סביב לידות הפונדקאות של הילדים שלנו. המסורת שהכי מרגשת אותי היא מתנת יום הולדת 3. אנחנו מכינים אלבום תמונות מודפס, עם תמונות מהרגעים הראשונים שנפגשנו, השהות בגיאורגיה כולל האורחות ואורחים שביקרו אותנו, ההגעה לארץ והמפגש עם המשפחות, החברים והחברות. אלבום של החודשים הראשונים בחיים של כל ילד, מעין מזכרת לילד ולנו.

כשמגיע יום ההולדת והילד חוגג 3, אנחנו מספרים לו ש"לאמא הייתה בעיה והיא לא יכלה שתגדל בבטן שלה, אבל תמיד היית בתוך הלב שלי. אישה יקרה אחרת ילדה אותך, היא הפונדקאית שלך. וברגע שנולדת לקחתי אותך בידיים שלי. הנה, אתה רואה פה באלבום? זה ממש הרגע שנולדת. אמא החזיקה אותך ואבא והאחים באו לפגוש אותך".

הם כמובן לא מבינים עד הסוף מה הכוונה ומה זה אומר, אבל הם כן מבינים שזה משהו אחר. מיכאל למשל הסתובב שבוע שלם עם האלבום וסיפר לכל מי שרצה ורצתה לשמוע "לא הייתי בבטן של אמא אבל הייתי בלב שלה", יהונתן התעקש להראות לכולם.ן את האלבום עד הסוף וסול שמח שסוף כל סוף גם לו יש אלבומולדת כמו האחים הגדולים שלו ☺

מסורת המשפחתית נוספת שהתפתחה סביב ימי ההולדת, היא שכל חגיגה אנחנו מסיימים בארוחה ערב עם אוכל מסורתי, גיאורגי או הודי. תלוי מי חוגג. המסורות האלו מאוד מהנות ואהובות על הילדים. כהורים לילדים שנולדו בפונדקאות, חשוב לנו שתהיה להם תפיסה חיובית על הנושא והמסורות הללו יוצרות חוויה של משהו מיוחד, חיובי ומעצים.