בשבוע שעבר אחת המתאמנות סיפרה לי באימון שהיא בהריון. אי אפשר לתאר את השמחה וההתרגשות כששמעתי את הבשורה הזו, כשאני יודעת ששנתיים וחצי היא ובן הזוג שלה מנסים להיות הורים, עברו הזרעות, שאיבות, הפריות, החזרות ולא הצליחו. הם אפילו חשבו להתחיל כבר פונדקאות וזה היה מבחינתם הניסיון האחרון לפני. ופתאום זה קרה, בלי שום הכנה, בהפתעה מוחלטת ומרגשת. חצי שעה אחרי שסיימנו את האימון, אני מקבלת ממתאמנת אחרת שהפונדקאית שלה בשבוע 20, הודעת ווטסאפ קצרה וכואבת: "העובר נפל. אני מפורקת לגמרי". 

תוך פחות משעה שתי בשורות, אחת כל כך משמחת והשנייה כל כך כואבת. אחת ההבנות החשובות שלי במסע שלי להיות אמא ואני רואה שוב ושוב במסעות של נשים שאני מלווה, זה שלכאורה לתהליך הזה או שיש סוף טוב ואז יש ילד או ילדה, או שיש סוף רע ואז אין (עדיין) ילד או ילדה. ניצחון או כישלון. 0 או 1. אין ספק שהתוצאה הסופית חשובה ומיוחלת, אבל אסור לזלזל בדרך. הרי אלו תהליכים ארוכים, מטלטלים פיזית ורגשית, עם עליות, ירידות וחוסר וודאות. לכן הדרך מאוד חשובה, איך אנחנו מתנהלות ופועלות במהלך המסע הזה, עד כמה אנחנו מאוזנות, לוקחות אחריות ובוחרות, ללא קשר לתוצאה הסופית. הנחישות, האמונה בדרך ובעצמנו, היכולת להתמודד עם כל מה שיקרה, וגם אם חלילה משהו ישתבש, לבחור איך להמשיך.

דיברנו, היא בכתה, נתנו לכאב את המקום שלו. לאט לאט ובעדינות אספנו את השברים, חיברנו אותה חזרה והיא ממשיכה במסע שלה, עם כאב ואופטימיות ועוד מלא תחושות מעורבבות יחד. וגם עם הידיעה הברורה שהיא תהיה אמא בסוף. שהיא תנסה שוב עד שהיא תצליח, כי היא נחושה להשיג את המטרה שלה ולהיות אמא. חשבתי לעצמי איזו זכות גדולה יש לי לוות נשים בתהליכים האלו, לכאוב איתן, לשמוח איתן, לאפשר להן מרחב נטרלי לפרוק, להתפרק, לחבר מחדש, לנשום, לאזן, לאפשר נקודת מבט נוספת על הדברים, להרחיב את הראייה לאפשרויות נוספות, לבחור ובעיקר לצעוד יד ביד במסע להפוך לאמא.

אשמח לצעוד איתך וללוות אותך במסע שלך להיות אמא,  

אביבית צאיג בר אור, ליווי תהליכי פוריות ואימון אישי