"אני ממש מפחדת שאם אני אביא לעולם ילד או ילדה עם תרומת ביצית, אני לא אוכל להתחבר ולאהוב אותם. אני ארגיש שהם לא שלי. הם באמת לא שלי… הם מביצית של מישהי אחרת, אין להם את הגנטיקה שלי…".  חשש אמיתי שאישה שצריכה תרומת ביצית שיתפה אותי לגביו ושאלה האם אני מרגישה אחרת כלפי שני הבנים שלי שנולדו מתרומת ביצית לעומת הבן שהוא מביצית שלי. 

אני חייבת להיות כנה ולומר שלקח לי זמן להתחבר לבן הבכור שלי, דווקא הילדון עם הביצית שלי. אולי זה קשור לעובדה שהוא נולד בפונדקאות, אולי לעובדה שהוא ילד ראשון ולקח לי זמן לעקל את זה ואולי זה אפילו טבעי כי אני שומעת לא מעט נשים שמספרות על חוויה דומה ולפעמים חלקן מתביישות בזה. אחרי כמה שבועות מהלידה זה קרה, ברגע קסום ומרגש שאני לא אשכח לעולם (זה סיפור לפוסט אחר). דווקא עם הבן השני שלי, שנולד בפונדקאות ועם תרומות ביצית, הרגשתי חיבור מאוד חזק בשנייה הראשונה שראיתי אותו. ידעתי כבר, בזכות הבכור, לאיזה עוצמות האהבה והקשר הזה מגיעים, כמה אושר זה הדבר המופלא הזה שזכיתי בו שוב.

בעבר גם אני התלבטתי ביני לבין עצמי עם שאלות דומות ושונות, כמו מה מגדיר אמא? מה מגדיר אותי כאמא/ את האמהות שלי? האם זו מי שתרמה את הביצית והמטען גנטי, או שזו מי שמגדלת בפועל? האם אמא מרגישה ויודעת שהיא אמא? ושאלות לגבי מי שלא יכולה ללדת: האם העובדה שלא הייתי בהריון ולא ילדתי את ילדיי בעצמי, משפיעה על האמהות שלי? הופכת אותי לאמא פחות טובה או לפחות אמא מנשים אחרות?

בעקבות כל מיני תהליכים שעברתי, היום זה ברור לי מאוד ויש לי תשובות לכל השאלות. אם לסכם את זה בכמה משפטים קצרים, הבנתי שהבחירה שלי להביא ילדים לעולם (להתעקש להביא אותם, לחסוך לזה, לחצות יבשות, לפעמים אפילו הרגיש שפיזית אני חוצה את הים) ולגדל אותם, להעיר אותם בבוקר עם חיוך ולקחת לגן, לנדנד בגן שעשועים, לתת נשיקה על מכה, לעשות נעים בגב לפני השינה, להיות פה איתם ובשבילם, להשתדל כל הזמן להיות גרסה יותר טובה שלי כדי שלהם תהיה דוגמה יותר טובה, להסתכל עליהם בעיניים אוהבות ולהעצים אותם אבל גם לראות איפה הם צריכים עזרה ולתת להם אותה בלי לטמון את הראש בחול. 

אני חושבת שחשוב לשאול את עצמנו שאלות, לחשוב ולדייק מה מטריד ומציק לנו, גם אם הן לא נשמעות טוב בקול רם. אם זה נמצא אצלנו בפנים, צריך להתייחס לזה ברצינות ולעומק. אני גם חושבת שכשאנחנו מחפשות תשובות, כדאי לאוורר כל מיני אמיתות שיש לנו בראש במשך שנים ולאפשר לכיווני חשיבה נוספים להיכנס. לכל אחת התשובות שלה, אין נכון ולא נכון וכל אחת צריכה לדייק את התשובות המתאימות ביותר לה.

אם גם לך יש דילמות לגבי הדרך לאמהות והאמהות שאת מתמודדת איתן, שאלות מהותיות שלא ברורה לך מה דעתך לגביהן, את מוזמנת ליצור איתי קשר ויחד נדייק את התשובות הנכונות ביותר לך.